<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חיננא סבא</h1>
<h2>דף עה.</h2>
גרס' בפ' אין צולין הל' אין צולין את הפסח לא בשפוד א"ר חננא סבא א"ר אסי א"ר יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלו בו את הפסח אין זה צלי אש משום שנאמר צלי אש צלי אש שני פעמים. בירושלמי דכיצד צולין בסוף גמרא ראשונה [פ"ז ה"א] ר' אמי בעי גרף את התנור וצלאו בו מהו צריכה ליה כר' יוסי הגלילי ברם כר"ע פשיטא ליה בשעה שהגחלים לאויר התנור יצלה לחצי שעה בשעה שהגחלים לאויר העולם נצלה לשעה. מה בין נצלה כולו מחמת תנור מה בין נצלה מקצתו מחמת התנור אמר ר' יוסי בר בון תנור אינו מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את ההבל בשעה שהגחלים לאויר התנור נצלה לחצי שעה בשעה שהגחלים לאויר העולם נצלה לשעה ואח"כ ראיתי בתוספ' ריב"א הלוי שהביא הל' זו וכך כת' בתלמוד ירושלמי דייק אהא אמאי לא יהא כשר כשנצלה בתנור גרוף הא אם צלאו באויר התנור כשהגחלים בתנור ולא נגע פשיטא דכשר הוא ואעפ"י שחום התנור מסייע לגחלים לצלותו יותר מהרה שאילו היה הגחלים חוץ לתנור היה נצלה עליהם לשעה ועכשיו שהגחלים בתנור היא נצלה לחצי שעה מחמת חמימות התנור נמצא שהתנור מסייע לצלייתו ואפילו הכי לא מיתסר בהכי השתא נמי אף כשכולו נצלה מחמימות התנור אמאי לא יהא כשר מה לי נצלה כולו מן התנור ומה לי נצלה מקצתן מן התנור ומשני התם דמה שהוא בחצי שעה כשהגחלים בתנור לאו משום חום התנור הוא נצלה אלא מפני שהתנור מכניס הבל הגחלים לתוכו ואינו נותן את ההבל לצאת לחוץ לפיכך ממהר צלייתו מחמת הגחלים כשהגחלים בתנור ממה כשהן חוץ לתנור, ולעולם בין כשהגחלי' בתנור בין כשהן חוץ לתנור אין צלייתו של פסח אלא מחום האש ולא מחום התנור היל' כשגרפו לתנור וצלאו בלא גחלים פסול דהתם הוא ודאי נצלה מן התנור והתורה אמרה צלי אש ולא צלי דבר אחר וגירס' הירושלמי הכי איתא ר' אמי בעי גרף את התנור וצלאו בו וכו', אבל הוה לא ידע ר' לפרש מה שאומר מה צריכא ליה כר' יוסי הגלילי ברם כר' עקיבא פשיטא ליה דמה שייך הא בעיא לפלוגתא דר' יוסי הגלילי ור' עקיבא דפליגי במתניתין בנותן את מיעיו ואת כרעיו עכ"ל התוספ'. ונ"ל הסודר שפ' הירושלמי כך הוא מה צריכה ליה כר' יוסי הגלילי פ' אליב' דר' יוסי הגלילי קמבע' ליה דר' יוסי הגלילי אומר נותן את כרעיו ואת בני מיעיו לתוכו ואעפ"י שאין הבל האש נכנס לתוכן כמו שעשה בגוף הפסח אפילו הכי צלי אש קרינא ביה. ור' עקיבא בעי שתהא האש מקפת הכל ויהיה צלוי מחמת הבל האש עצמו ולא מחמת הבל אחר ואם היה נותן לתוכו הרי זה כמין בישול שהבל שקיבל גוף הפסח מסייע למה שבתוכו ואינו צלי אש גמור והיינו דקאמר כמין בישול ולא בישול גמור שהרי בלא כלי הוא, ור' יוסי הגלילי חשיב ליה מגזירת הכתוב צלי ולא מבושל כיון שהכל מין בשר הוא אבל שפוד של שאר עצים שאינן של רימון שפולטין משקה ומחלחלי זהו כעין בישול מים, והכי מסקינין התם מה כירך עבה עביד לה ר' יוסי הגלילי אי קראי קא דריש ראשו על כרעיו ועל קרבו. מה נפיק מביניהון פ' מאי נפקא מינה צלאו בגדי של חולין אין תימר כירך עבה עביד ליה ר' יוסי הגלילי פסול, אין תימר קרא קא דריש כשר פי' אם נתן גדי של פסח בתוך גדי של חולין וצלאו כך א"ת דינו כחתיכה אחת כמו הירך שהיא עבה הרי הפסח פסול שהחיצון הוא צלי והפנימי נצלה מכחו ולא מן האש כירך העבה שהחיצון צלי והעובי שבו מכחו הוא נצלה אף כאן זה הגדי של פסח שהוא נתן בתוך גדי של חולין כולו חתיכה אחת ובטל הפנימי אצל החיצון ואין כאן פסח צלוי לשם פסח ואי קראי קא דריש ראשו על כרעיו ועל קרבו כשר דכיון דגזירת הכתוב הוא שנותן כרעיו וראשו בתוכו והכל נקרא צלי אש ואף הראש והכרעים כאילו אין בהן חציצה אלא מאויר והבל האש מפעפע אף למה שבתוכו א"כ אם נתן הפסח בתוך של חולין נמי כשר שהאויר שלט בו וצלאו ואינו בטל אצל החולין צלאו בהבל של קדירה א"ת כירך עבה עביד לה ר' יוסי הגלילי פסול ואי קראי קדרש דע"כ ועל קרבו כשר פ' אם הניח קדירה אצל הגחלים או על גבן ונתן את הפסח לתוך הקדירה וצליו אם כירך עבה עביד ליה ר' יוסי הרי הפסח שבקדירה נתון כאילו חתיכה אחת היא והקדירה קבלה האור ולא מה שבתוכה אלא שמכח הקדירה נצלה הפסח שבתוכה ופסול ואי קראי קדרש כשר כמי שהוא כשר בשעת' ראשו וכרעיו לתוכו. ומסיק התם ולא כן תני צלי אש ולא צלי קדירה פתר לה בנוגע בגופה של קדירה. אבל אם אין הגחלים תחת הקדירה היינו דקמבע' גופו לתנור ונתנו לתוכו לר' יוסי הגלילי מהו דאילו לר"ע פשיטא דצלי מחמת אש בעינן שיהא האור כנגדו כל שעת צלייתו אבל לר' יוסי הגלילי דחשיב תוכו נמי צלי אש גופו מהו. כן נראית הסוגיא דירושלמי והכי נמי מסיק בירושלמי כגמרא דידן, דה"ג התם אין צולין את הפסח לא בשפוד ולא על האסכלא צלי אש ולא צלי שפוד לא צלי קדירה לא צלי אסכלא ולא צלי מתכת ולא צלי כל דבר, מכות אש יכול מורדות וכו'. הכא את אומר כן והכא הוא אומר הכין א"ר אליעזר תמן צלי אש כי אם צלי אש שנה עליו הכתוב לעיכוב ברם הכא והיתה מחית המכוה מכל מקום א"ר שמואל בר אבודמא תמן חוק התורה מעכב (הבהמה) [הכא מאי] אית לך.
